רש"י על מנחות ל״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ל״ד ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות ל״ד ע״ב:ה׳ »

4 וְאִם כְּתָבָן בְּעוֹר אֶחָד, וְהִנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים – יָצָא, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֶיוַח בֵּינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹתֵן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם אֵין חֲרִיצָן נִיכָּר – פְּסוּלוֹת.

פירוש רש"י על מנחות ל״ד ב:ד׳

4 ואם כתבן בעור אחד - שעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו:

5 וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות - כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד:

6 ביניהם - בתוך הד' בתים של עור האחד:

7 שנותן חוט או משיחה - בין כל בית ובית:

8 ואם אין חריצן - החריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ:

« רש"י על מנחות ל״ד ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות ל״ד ע״ב:ה׳ »